1.אני משער ששוב אהיה היחיד שיאמר שטריי יאנג הפסיד להאוקס את המשחק

ההאוקס הובילו ב-4 עם 2:49 דק' לסיום המחצית. עם 2:29 דק' לחצי התוצאה הייתה 40-39 להאוקס. וכאן בא אבלאנש של ההיט כשב-1:40 דקות היא קלעה 15 נקודות נגד ה-0 של ההאוקס. אז ב-0:49 התוצאה הייתה 40-54 וחשבתי שאפשר לכבות את הטיווי.

אבל הסקרנות הכריחה אותי להישאר למה שחשבתי יהיה משחק של 30 הפרש למיאמי.

טעיתי. דיאנדרה האנטר החל לקלוע מקרוב, מרחוק, ומה-3, סיים עם 35 נק' ב-11 מ-21, ו-3 מ-7 מה-3. הוארטר היה שוב יעיל מאד עם 12 נק' ב-5 מ-9 ו-2 מ-5 מה-3. גלינרי עלה מהספסל ותרם את שלו עם 5 מ-11 ו-2 מ-5 מה-3 לעוד 12, ומיאמי החלה לאבד כדורים והמשחק הפך למשחק בו מיאמי מובילה ב-5-7 וההאוקס מנסה בכל כוחה לצמצם.

אבל היה שחקן שכל פעם כשניכנס,מיאמי הגדילה את ההפרש ל-7-6 כי טריי יאנג היה 2 מ-12, 0 מ-5 מה-3, והוא איבד 6 כדורים, אחד מהם במצב שהיה נותן יתרון להאוקס ברבע הרביעי.

עם 5.2 שניות לבסיום ההאוקס פיגרה 94-97. שלשה משווה את המשחק. לא הבנתי מה טריי יאנג עוד עושה על הפארקט. אולי המאמן נייט מקמילן ציפה לעוד נס מהננס. הוצאת הכדור הייתה תחת סל מיאמי שסגרה את על הפתחים ודנילו גלינרי זרק כדור ללא תקווה לעבר דיאנדרה האנטר כשנשמעה שריקת הסיום וקבעה 1-4 למיאמי במשחקים. וואללה שלא חסר היה שההאוקס תשווה ואז אולי תנצח בהארכה. אז היה 2-3 למיאמי והמשחק הבא משחק בית להאוקס. אבל זה יותר מדי 'אם' ו-'אם'.

מיאמי שיחקה ללא ג'ים האנטר וקייל לאורי, וההאוקס שיחקה ללא בוגדן בוגדנוביץ'.

אני לא יודע מה ההאוקס תעשה לקראת העונה הבאה. הקבוצות למדו כיצד להגן על טריי יאנג ואין לו את היכולות האתלטיות לנסות דברים חדשים. משחקי הפלייאוף נגד מיאמי חשפו אותו במערומיו, אם כי את המשחק שההאוקס ניצחה מחשיבים לזכותו, למרות שהוא היה די גרוע במשחק עצמו אבל מה שנכון נכון: השלשה שלו ניצחה את המשחק.

2. הסבר בקשר לחוק ה-"PAY FOR PLAY" שהצעתי

לא הייתה לי כל כוונה להציע מניעת תשלומים לשחקנים פצועים. ברור ששחקנים פצועים חייבים לקבל את משכורתם כרגיל. החוק שהצעתי הוא רק למקרים של שחקנים המסרבים לשחק בגלל סיבה שאינה קשורת לכל פציעה, כמו בסרוב בן סימונס לשחק עבור הסיקסרס. אפילו לשחקנים כמו ג'ון וול יהיו חייבים לשלם את משכורתם כי הוא לא משחק בגלל שיוסטון רוקטס החליטה שהוא לא ישחק עד שיימצא לו טרייד, ולא בגלל עקשנותו-הוא. שם החוק יהיה לעד "חוק בן סימונס"!

3. פעם נוספת, בקיצור, על נושא שכתבתי עליו שלשום שאיש לא טרח להגיב עליו: הקריסה של קונספט ה'סופרטים'

שלשום כתבתי קטע שלם על נסיונות העבר ליצור 'סופרטים' (ב'רבים') – שנכשלו. איש לא טרח להגיב על הקטע שחשבתי שיעורר מהומות שלמעשה אף קבוצה שאמורה הייתה להיבנות להיות 'סופרטים' – הצליחה. כתבתי שהקבוצות הטובות בהסטוריה – הלייקרס והסלטיקס של שנות ה-80, הספארס והבולס של שנות ה-80, הבולס של שנות ה-90, והווריורס של העשור הקודם – כולן ניבנו ע"י דראפטים מעולים וטריידים מעולים. הווריורס הייתה סופר-טים עוד לפני שקווין דוראנט הגיע אליה.

ניתן לומר שמיאמי היט של העשור הקודם היא, אולי, הסופרטים היחידה שהפכה לכזאת והצליחה כשלברון ג'יימס החליט "לקחת את כשרונו(ני) לסאות' ביץ'".

הנטס הייתה הנסיוןנהוטה  האחרון  להקים סופרטים – למעשה כמעט יש מאין. ההפסד הרביעי לסלטיקס שטיאטאה אותה ישמש טזהרה אמיתית לכתכניות עתידיות של הקמת סופרטים. לפני הנטס היו עוד נסיונות שכשלונן עדיין מהדהד – חיבורו של אנטוני דייויס ללברון ג'יימס וראסל ווסטברוק בלייקרס, והנסיון להקים סופרטים בקליפרס עם קוואי לינארד וכריס ג'ורג'.

הבעייה בבניית סופרטים כפי שכתבתי שלשום, אבל אני מרגיש חובה לכתוב זאת שוב, היא שישנם יותר מדי משתנים שיכולים להרוס תכנית שעולה הרבה מיליונים ואורכת כמה שנים. הלייקרס עם הציפייה ל-AD, או הקליפרס שחיכתה לג'ורג', ואז קוואי נפצע לה. קחו לדוגמא את הסיקסרס: כל התכניות של מוריי נפלטו על פניהן בגלל סיבות שונות ומשונות. הסיקסרס היא לא רעה היום לא בגלל מוריי אלא בבגלל שמקסי הפך לכוכב, וטוביאס – שהרבה אוהדי סיקסרס קברו, ועדיין קוברים – הפך למנוע שני לאמביד. כמובן שהטרייד המטורף של הנטס להביא את בן סימונס ולתת את ג'יימס הארדן הוא גורם נוסף להצלחה (הרגעית בכל מקרה) של הסיקסרס. אבל אין סיפור אומלל יותר מבסיפורה של הנטס

4. ברוקלין נטס: מ'סופרטים' לנחיתות ואומללות – אנטומיה של התפוררות

לא אלאה אתכם בכל פרטי הפרטים של הנפילה של הנטס מאיגרא רמה לבורא עמיקתה, אלא בקיצור נמרץ. מין סיכום על כל הבעיות שצומחות ומתעוררות בנסיון ליצור סופר-טים.

.כשג'יימס הארדן התחבר לקווין דוראנט וקיירי אירוינג חשבו כולם שניתן לסגור את הליגה. לחשוב שיש גם את ג'ו האריס – קלעי השלשות הטוב ביותר ב-NBA בעונה שעברה – כולם כמעט ללא יוצא מין הכלל נתנו את המפתחות לקבוצה מברוקלין. כמעט כל אנליסט NBA בחר את הנטס כקבוצה המועמדת לאליפות. ההרגשה הגיעה עד כמעט 'אין טעם לשחק העונה כי הנטס מנצחת בקלות'.

מה הייתה הבעייה? הנטס היו תמיד נפלאים אבל רק על הנייר.

הם אף פעם לא שיחקו ולא נראו כסופרטים.

סופרטים מיי אס.

כל משחק היה תרוץ אחר. התשובה המעייפת ביותר הייתה "חכו עד הפלייאוף". התשובה השנייה שעייפה אותי הייתה "חכו עד שהארדן וקיירי ילמדו לשחק יחד" או "חכו עד שזהארדן ואירוינג ילמדו לשחק עם דוראנט. כל שבועיים-שלושה בעייה חדשה בנטס.

ואז התחילו הבעיות, וגרמו לנטס ליפול עמוק יותר ויותר, ולהציג עונה שלא הייתה כמוה בהסטוריה.

א)הסרוב של קיירי אירוינג להתחסן גרם לנטס להיות הקבוצה המוזרה ביותר בהסטוריה כי דבר כזה אף פעם לא קרה לפני כן.

אני יודע שבעניין 'הזרים' במכבי, היו כל מיני מקרים של שחקנים ששיחקו רק במשחקי יורוליג, וכו'. לפני שנים רבות כשביל בראדלי למד באונ' אוקספורד שבאנגליה, הוא היה מוגבל למשחקים מסויימים. אני כבר לא זוכר את המקרה הספציפי.

בכל מקרה שחקן המשחק רק במשחקי חוץ מחרב את כל הקואורדינציה שמאמן מנסה לבנות בקבוצה. הבעייה הזאת פגעה כל כך בנטס עד שהיא הייתה חייבת לשחק – ולנצח – בפליי-אין כדי להיות בכלל בפלייאוף.

ב) ג'יימס הארדן הכריח את הטרייד שלו לפילי

הסרוב של קיירי להתחסן ביודעו שזה ימנע ממנו לשחק בבית פגע מאד בהארדן, שגם יכולתו ירדה בגלל השינוי בחוקי הליגה על פאולים בזריקות 'לא נורמליות', דבר שהארדן חי ממנו. אבל לאט-לאט הוא חזר לרמה הרגילה שלו אבל יחד עם משחקו המשופר הגיעה הפציעה של דוראנט, והארדן מצא את עצמו משחק ללא קיירי וללא דוראנט במשחקי בית, ועם מצב זה באה ההחלטה שעליו לעזוב את הנטס. דרל מורי – הבוס האחרון של הארדן והבוס שהפך גם לידיד, היה במרחק נסיעת רכבת של שעה ורבע מברוקלין, ולמוריי היה שחקן בשם ג'ואל אמביד שהארדן ידע שהוא יכול להיות חבל ההצלה שלו, כי בנטס אין, ולא היה, סנטר דומיננטי שהארדן יכול היה לפתח את משחקו יחד איתו.

הארדן לא שמר את התסכול שלו לעצמו ובנטס ידעו זאת. הם ידעו שאם הם לא עושים עליו טרייד, הוא יאבד להם בשוק השחקנים החופשיים והם לא יקבלו חצי שקל עבורו. מצד שני בן סימונס לא הסכים לשחק בסיקסרס עד שיימצא טרייד. הארדן עבור סימונס נשמע סופר-נפלא לסיקסרס והטרייד בוצע. כמובן שסת' קרי – קלעי שלשות להחליף את ג'ו האריס הפצוע – ואנדרה דרמונד עם ה-SIZE של בסנטר (ובחירת דראפט עתידית) היו הקש ששבר את גב הגמל והנטס הסכימו לטרייד באמונה שסימונס לא שיחק בסיקסרס בגלל סיבה עיקרית אחת: הוא החליט שהסיקסרס אינם הקבוצה בשבילו.

מוקדם יותר מאשר מאוחר הם למדו כיצד הם נדפקו עם סימונס כפי שהם לא נידפקו כך מעולם, ואולי אף קבוצה אחרת לא נידפקה כך אי פעם!

ג) קווין דוראנט לא מפסיק להיפצע

גם ללא משחקי הבית של קיירי אירוינג, הנטס היו 15-27 לא רעים בכלל כשקווין דוראנט נפך ונקע את ה-MCL בברך השמאלית. איך אומרים על מה שקרה אחרי הפציעה?

EVERYTHING FELL APART

הוא החמיץ 6 שבועות בהם הנטס היו 17-5. למעשה דוראנט האשים את עצמו בראיון ל-ESPN (http://Durant told ESPN in April בנפילת הקבוצה מבלי להאשים כל דבר אחר: לא קיירי, לא הארדן, ולא סימונס.

ד) בן סימונס לא דרך על הפארקט במשחק, ומי יודע אם ידרוך אי-פעם ב-NBA

הבעייה האמיתית של בן סימונס היא סוד כמוס. בעייה מנטלית? האם גבו מונע ממנו לשחק? אם כן, אז איך הוא נראה נורמלי לחלוטין באימון בסיקסרס עם מאמנים פרטיים? (ואילו שיחק – ועוד נגד הגנה כמו הסלטיקס – היכן אתם חושבים זה היה נגמר?)

ה) על הפציעה, הניתוח, וחסרונו של ג'ו האריס כמעט אף אחד לא דיבר

ג'ו האריס הוא לא פחות ולא יותר קלעי השלשות הטוב ביותר ב-NBA בארבע העונות האחרונות. לא רק קובר שלשות בדיוק הרב ביותר בליגה, אבל גם שחקן בגובה 1.98 העושה זאת. עם כל הכבוד לבסץ' קרי הוא לא ג'ו האריס. בכל הסידרה נגד הנטס סת' הצליח להשתחרר מעט אתמול, במשחק המטאטא. בשלושת הראשונים הוא בקודי מצא פתח בגין קומתו הנמוכה. ג'ו האריס היה מהווה בעייה גדולה לסלטיקס. הוא היה מרווח את הפארקט ואיתו הייתם רואים קבוצת נטס אחרת.

ו) הנטס – אפילו ללא כל הבעיות ועם 'השלישייה הגדולה' דוראנט-קיירי אירוין-הארדן היא קבוצה נמוכה מאד

אפילו הגולדן סטייט ווריורס – קבוצה 'נמוכה' – היא גבוהה הרבה יותר מהנטס. 'הבטן' של הנטס הייתה רכה ביותר נגד הסלטיקס, וכמובן שאפילו אם הארדן היה נשאר, הבטן תחת הסל הייתה רכה ביותר ונקודת התורפה הגדולה. אז איך, תגידו לי איך, רצו לפתח 'סופרטים' ללא גבוה אחד משמעותי (קווין דוראנט הוא 2.09 מ' אבל הוא משחק סמול פורוורד ואפילו שוטינג גארד, ברוב דקותיו על הפארקט.

5. לנגד עיני ראיתי שני שחקנים מנצחים את הזהב לבריה"מ ב-1988. עתה הם עוזרים לשחקנים צעירים לברוח מאוקראינה

הליטאי שרונאס מרצ'יולונאס משמאל והאוקראיני אלכסנדר וולקוב מימין

6. מאולימפיאדת 1988 בסיאול עד הצלת ילדים באוקראינה

שני השחקנים שניצחו את נהאמריקאים בחצי הגמר באולימפיאדת סיאול היו הליטאי שרונאס מרצ'יולונאס והאוקראיני אלכסנדר וולקוב. ג'ון וורטהיים כתב עליהם סיפור מרתק ב-SI, ופוסט זה מבוסס על המאמר שכתבhttp://arunas Marciulionis, Alexander Volkov reunite to help kids in Ukraine escape Russian attack – Sports Illustrated

הייתי שם בסיאול כשהסובייטים ניצחו קבוצה אמריקאית שמאמנה היה ג'ון ת'ומפסון מאונ' ג'ורג'טאון, והוא בחר לנבחרת 12 שחקני מכללות (הייתה זו הפעם האחרונה שארה"ב שיחקה ללא שחקני NBA) שלא התאימו אחד לשני, שנפצעו (דני מנינג), ושהיו כולם שחורים (מלבד דן מאירלי הלבן, שסיים כמלך הסלים של הקבוצה). הבעייה של הנבחרת ב-1988 הייתה שלא היו לה כל קלעים מעולים מלבד שון אליוט. אבל אליוט נפצע כבר במשחקים המוקדמים ולא שיחק. אז איזה קלעים ג'ון ת'ומפסון לא בחר כי הם היו לבנים? נסו סטיב קאר. נסו רקס צ'פמן. נסו ווילי דל נגרו. כל השלושה הפכו מיד עם דראפט 1988 לקלעי NBA מעולים אבל ג'ון ת'ומפסון החליט לצאת לקרב בלעדיהם.

טוב, זה לא שייך לסיפור אבל זה היה דבר שיושב לי על החזה כבר 34 שנים כי כתבתי על כך ל'ידיעות אחרונות' אבל אחד העורכים מחק את כל הקטע על "שחורים-לבנים" כי העיתון היה אז עם קרב גדול נגד 'מעריב' וכנראה מישהו ב'ידיעות' לא רצה לתת – לך תדע – איזה נשק 'גזענות' שמעריב תתקוף בו את ידיעות. אז זה הזמן באתר שלי להוציא את הדרק שיושב לי בראש כבר שנים כי אין דבר ששנאתי אז יותר מהקומוניסטים הסובייטים, ועתה את וולדימיר פוטין וכל שפוטיו. בקיצור, ג'ון תומפסון (שאף פעם לא הביא שחקן לבן עם מילגה לאוניברסיטת ג'ורג'טאון שהייתה – ועדיין – 85-90% לבנה) המשיך בדרכו גם עם הנבחרת כשהוא – תחת לחץ, וזה ידוע – מוסיף את הלבן היחיד דן מאירלי לנבחרת. הוא, מאירלי, סיים אגב כקלעי מס' 1 של הנבחרת עם 14.1 נק' ממוצע למשחק.

הנבחרת הסובייטית מנצחת הטורניר. שרונאס מרצ'וליאנוס הוא מס' 7

אלכסנדר וולקוב הוא אוקראיני הלוחם ומשרת את מדינתו כבר שנים. מקום מגוריו היא צ'רניהיב, כשעה נסיעה מקייב.

מתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא חושש לילדים ולצעירים. לא שלו עצמו: יש לו שתי בנמות החיות אחת בניו יורק והשנייה כאן באטלנטה. הוא חושש לכל הילדים, ובעיקר לאהבתו הראשונה – כדורסל. מאז שהוא סיים עם כדורסל הוא הקים אקדמייה לכדורסל לבערך 90 צעירים וצעירות עם אמביציות לכדורסל מקצועני באירופה וארה"ב.

אחד הטלפונים הראשונים שלו היה לחברו הטוב שארונס בליטא. הוא שאל את שארונס אם הוא יכול לעזור.

-"בוודאי, רק הבא אותם".

בתמונה אתם רואים את ששת הילדים הראשונים. אחד מהם, מס' 14 בתמונה שהוא ילד בן 15 שכבר הגיע לגובה 1.89 מ' וטיילר הירו (HIRRO) הוא ה-HERO שלו, הוא כבר בקשר עם HERRO שמנסה לסדר אותו באקדמיית כדורסל באחד מבתי הספר הקתוליים שיודעים כיצד מסדרים צעירים כאלה – העיקר שיביאו אליפות בתי ספר.

7. כן, ראיתי את סל הנצחון של ג'ה, אבל בנוסף, הדמיון בין USHER ואביו של ג'ה הולך VIRAL!

This is great 😂 pic.twitter.com/u9YYEJ3XzL

— Bleacher Report (@BleacherReport) April 27, 2022